תערוכות

מי מאיתנו אינו מתגעגע אל ה"שנות טובות" ההן, שכיכבו בימי המנדט ובעשורים הראשונים של ימי המדינה. פעם, קצת מזמן, נהגנו לשלוח אגרות ברכה איש לרעהו בפרוס השנה החדשה. מדי שנה, בסוף הקיץ, היו הרחובות המרכזיים גדושים דוכני מכירה של אגרות ברכה לתקופת מכירה של כחודש לערך.

התערוכה פורשׂת בפני המבקרים מבוא להתהוותה של חיפה המודרנית. מרכיבי התצוגה - המוצגים, המידע המוקרן וציר הזמן - מספרים את סיפורה של העיר דרך שלוש תקופות מרכזיות בתולדותיה: בתקופה העות'מאנית, בימי המנדט הבריטי, ולאחר הקמתה של מדינת ישראל.

התערוכה סוקרת את שיטת הייצור התעשייתי של החרסינה. היא מציגה את תהליך הייצור במפעל ואת דרכי שיווקם של המוצרים לקהל הישראלי. בתערוכה מוצג סרטו של שמעון בדר, המעצב הראשי של המפעל ברוב שנות קיומו. הסרט, שצולם זמן מה לפני סגירת המפעל, ממחיש תהליך זה.

תערוכה זו מבקשת להאיר פרק בתולדות העיר שנעדר מרוב מחוזות הזיכרון: דיוקנה התרבותי של החברה הערבית בחיפה בראי האדריכלות.

סדרה של ואדיות חורצת את הכרמל לכיוון הים ומקשרת בין הרכס ובין מישור החוף, אך וואדי שיח שונה מכולם. בוסתן כיאט שנבנה במקום הפך אותו למקור השראה לאמנים וזיכה אותו במעמד מיתי של גן העדן הנעלם

תערוכה זו נוצרה בעקבות רכישת האוסף החיפאי של ד"ר ירמיהו (ירי) רימון על ידי מוזיאוני חיפה, מהלך שהביא לכניסתו של אוסף פרטי גדול אל תוך המרחב המוזאלי. התערוכה עוסקת במתח שבין "האוסף הפרטי" לבין "אוסף המוזיאלי" בהקשרים מגוונים של זיכרון, נוסטלגיה, הנצחה, אופני ייצוג ותצוגה.

אביב יצחקי (נ. 1949) הוא צלם יליד חיפה, שנע בין הערים חיפה, ירושלים ופריז בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת וחווה את התמורות שחלו בחברה הישראלית/היהודית בישראל ובצרפת באותן שנים. יצחקי התוודע לחיי הקהילה היהודית ולתרבות הפריזאית בעקבות נישואיו לעיתונאית יהודייה מצרפת, והשתקע בפריז. בפריז עבד כצלם עבור עיתונים יהודיים ומוסדות של הקהילה היהודית, במקביל לעבודתו כצלם עיתונות בישראל.

התערוכה מבקשת ליצור רצף תמונות של חיפה – החל מגלויות ישנות וכלה בתצלומים עכשוויים, המתבצעים דרך מצלמת הסמארטפון ומסנן האינסטגרם. המדיום השתנה בחלוף השנים, אך אותן נקודות צילום איקוניות נותרו אטרקטיביות וכעת מופצות לעולם כולו. תמונות האינסטגרם, המוצגות בחלל התערוכה לצד הגלויות, מקבלות מעמד חדש ומפתיע.

התערוכה הנוכחית בוחנת אופנים שונים של דרכי קיטלוּג והבניה של אוסף רימון, אוסף היסטורי שנרכש על ידי המוזיאון. היא משקפת מהלכים שונים שדרכם ניתן להציג ולפרש אוסף: דרכי מיון וקיטלוּג מדעיות ("טיפולוגיה“), חלוקה נושאית לקטגוריות-על, הצגת פרשנות הכפופה לגישה אקדמית או לכתיבה לא-תיאורטית, ועוד. פרשנויות אלו מייצגות תפיסות רבות של "אמת היסטורית".

השינוי הדרמטי שעברה החברה החיפאית במלחמת 1948 מהדהד עד היום במרחב העירוני, במבניה, בתושביה ובאקלים התרבותי־היסטורי של העיר. תערוכה זו מבקשת לציין את הפנים הרבות של אותה שנה גורלית.