תערוכות

בשנות החמישים פעלו בחיפה מספר צלמים מקצועיים, חלקם עבדו בשירותם של המוסדות המקומיים והגופים הממסדיים. כך, למשל, עמירם ערב ("מעבדת צילום סולל בונה") ומשה גרוס (סטודיו "קרן אור") תיעדו את התעשייה הענפה ואת הבנייה המסיבית של אותם ימים. לצדם פעלו צלמים שהיו אורחים לרגע בעיר ותיעדו במצלמותיהם את נופיה המיוחדים של העיר, כמו בוריס כרמי וזולטן קרוגר. בד בבד, באותן שנים החל להופיע צילום תיעודי ביקורתי שעקב אחר נושאים חברתיים ופוליטיים שנדחקו אז מן השיח הציבורי. תצלומים אלו פורסמו גם על דפי העיתונות. את הקו המובהק של הצילום התיעודי העיתונאי הוביל אוסקר טאובר, שצילם במשך עשרות שנים תחקירים פוטו־ז'ורנליסטיים בקרב הקהל בארץ, ובקרב אזרחי חיפה בפרט. כאחד מבכירי צלמי העיתונות בארץ בתקופתו, טאובר ראה את תפקידו לשמש שופר לאירועים בעיר, וכך הטביע את חותמו בתמונותיו, אשר פורסמו בארץ ובחו"ל.

השיכון ציבורי נתפס כבעל דמות ברורה: בניינים טוריים אחידים בני שלוש-ארבע קומות, שנבנו בשנות החמישים והשישים. בסרטים הישראליים משנות השמונים ואילך ה"שיכונים" משמשים תפאורה למקומות העלומים של "ישראל השנייה". אלו הם המקומות הדחויים, הפריפריאליים, המזרחיים, שמתאפיינים בנוף עירוני מונוטוני. הם מייצגים את הפטרונוּת של הממשלה, שהחליטה על בנייתם ואִכְלסה אותם בעולים חדשים מעוטי יכולת ומחוסרי דיור, במטרה לממש את המדיניות הציונית של כיבוש המרחב. מה רבה אפוא השמחה שבמסגרת פרויקט "פינוי בינוי" יזמים פרטיים הורסים את השיכונים ובונים תחתם מגדלי מגורים מצופי אבן נסורה. "זוהי סיטואציה שכולם מרווחים בה", אומרים היזמים, בשעה שהם מכנסים מסיבות דיירים עם אורחים מכובדים לחגוג את פעולת ההרס, וכולנו אומרים "אמן".

אוספיו של ד"ר ירמיהו (ירי) רימון (יליד חיפה, 1933-2018) מהאוספים הפרטיים הגדולים והחשובים לתולדות ארץ ישראל והציונות, הם תוצר של עשרות שנות אספנות נלהבת ודקדקנית. האוסף הנדיר כולל כ- 7,000 פריטים מתחומי ההיסטוריה, התרבות והאמנות של העיר חיפה של האספן החיפאי, ד"ר ירמיהו (ירי) רימון לאוסף מוזיאון העיר חיפה. בתערוכה מוצגים, תצלומים, גלויות, מסמכים, כרזות, סקיצות נדירות של סמל העיר חיפה וחפצים המשקפים פרק מהותי בהיסטוריה האדריכלית והתרבותית של העיר.

כאזכור ל"חדרי הפלאות" ולשיח המוזיאלי המתפתח בעשורים האחרונים בעולם ובארץ, ביקשנו לבחון את תכולת המחסנים של מוזיאוני חיפה בעין רעננה ובמבט חדש. תרנו אחרי המופלא, האקזוטי והמשעשע. בחלל התצוגה הצבנו בסמיכות חפצים ויצירות בגיבוב ובאורח שרירותי – ללא היררכיה "מעמדית", ללא מחויבת לארגון כרונולוגי-היסטורי או לייצוג של סיפור-על.

תערוכה מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות ומאוסף מוזיאון העיר חיפה של יצירות אמנות במדיומים של ציור, הדפס וצילום, כולן קשורות בעיר חיפה.

במהלך המאה ה־19 חוותה ארץ ישראל, לאחר מאות שנות שפל, שגשוג משמעותי. תרומתם של רבבות העולים היהודים לתהליך זה למן העלייה הראשונה של 1882, ידועה. פחות מוכרות הן יוזמות נוצריות שונות, שאף קדמו בחלקן לעלייה הראשונה.

עם עלייתו בשנת 1919, שאף פנחס רוטנברג לייצר חשמל בארץ ישראל כמנוף לייסודה של מדינה מודרנית. תוך פחות מעשור הפך חזון זה למציאות קיימת.

במחצית השנייה של המאה ה־19 הייתה נהירה של נוסעים אוריינטליסטיים מהמערב אל ארץ הקודש. בשנת 1882 התיישבו אליס ולורנס אוליפנט עם קבוצת חברים ובני משפחה במושבה הגרמנית בחיפה (כיום שדרות בן גוריון 16).

תערוכה זו, שבמרכזה המדיום הגראפי של כרזות, היא מחווה לעשייה התרבותית של חיפה על פני תקופה של קרוב לשמונים שנה.

תעשיית השמן הייתה אבן היסוד של התעשייה המתחדשת והחלוצית בארץ ישראל. אחד המפעלים החלוציים במפרץ חיפה הוא מפעל "שמן". בתחילת דרכו, בשנת 1906, נקרא המפעל "עתיד".