העיסוק במראות של ערים, כנושא עצמאי, הופיע בתולדות האמנות המערבית עוד בתרבות רומא העתיקה כחלק מציורי נוף. באמנות הישראלית תיעדו אמנים וצלמים רבים את סביבתם העירונית. למרות יכולתם המוגבלת לכאורה של דימויים אמנותיים לשמש תיעוד מהימן של הסביבה הפיזית, בעשורים האחרונים תערוכות שונות עוסקות בפרשנות של הנוף המקומי. מבט זה מהווה כלי להבנת התמורות הרבות שהתחוללו במרחב בזיקה לשינויים פוליטיים, תרבותיים וחברתיים.
התערוכה "נוף עירוני" מציגה תיאורים של חיפה מתקופות ומנקודות מבט שונות. היא פורשׂת את פרשנותם של מספר חוקרים ויוצרים מתחומים ומדיסציפלינות שונות לייצוגיהם של נופי העיר. באמצעות פרשנויותיהם, התערוכה מסייעת להבנה של הנוף העירוני ומעלה שאלות באשר לתפקידם של אוספי מוזיאוני חיפה בשימור התרבות המקומית.
בין המאות השבע-עשרה והתשע-עשרה הגיעו לארץ צליינים רבים שתיעדו אותה בהדפסים, בתחריטים ובציורים. הצליינים חדורי האמונה תיארו את הארץ, ובכלל זה את אזור חיפה, ברוח המקורות התנ"כים ובאופן המשלב מציאות ודמיון. בתחילת המאה התשע-עשרה החלו להגיע לארץ חוקרים לשם מיפוי גיאוגרפי וארכיאולוגי. מאה זו הובילה לשיאה של ספרות המסעות המאויירת, שתיארה את ארץ הקודש. באותה עת תיאור המקום נטה לריאליזם, אך עדיין התאפיין באידיאלזיציה רומנטית. הר הכרמל התקדש עקב קבריהם של אליהו ואלישע, ואף הגיעו אליו נזירים מתבודדים שישבו במערותיו. במאה התשע-עשרה החלו אף להופיע תיאורים של ההתיישבות הטמפלרית במושבה הגרמנית.
ההדפסים משקפים את נקודות המבט השונות של ציירי התקופה על האזור - מההר כלפי מטה, מהים ומכיוון העיר השכנה עכו. בכל אלו משתלבים בנופי המפרץ ההר והים - שילוב שהפך את חיפה לייחודית ונחשקת. לעיר יש תכונות ייחודיות הן מבחינה נופית-טופוגרפית והן מבחינת אתריה הדתיים: מנזר הכרמליטים, מערת אליהו ומקדש הבאב (הגנים הבהאיים). ייחודה ניכר גם בהיותה צומת חשוב עקב נוכחותם של הנמל והרכבת החיג'זית ובשל תפקידה כ"שער עלייה" עבור העולים החדשים. ואולם, המאפייניים הטופוגרפיים הקשו על תכנון העיר, והיא נבנתה שכונות-שכונות שונות מאוד באופיין.
בראשית המאה העשרים התפתחה בארץ אסכולת ציור שהתאפיינה בגישה נאיבית ברוח אירופית. השאיפה להחיות את המסורת העברית ההיסטורית ולהציג את חזון הציונות הובילה לתיאורי נוף רוויי פאתוס ואידיאליזציה. בגלויות שהופקו לאחר קום המדינה ניתן לראות כי העיר תוארה בהוד יופיה, בהדגשת נופיה וכיפת מקדש הבהאיים המזכירה את כיפת הסלע, לצד היותה עיר מודרנית ותעשייתית, הכוללת את הנמל ואת מבנה "דגון". ההדפסים, הציורים והגלויות המתארים את ייחודה של חיפה שימשו לאורך השנים ככלי לשיווק הישגי הציונות בגולה.
במגוון דימוייה, התערוכה מעניקה אפוא לצופה טעימה מייצוגיה השונים של חיפה. היא מספקת מבט ביקורתי חשוב ומאפשרת ללמוד על עיצוב התודעה באשר למהותה של העיר, בעבר ובהווה. היא מלמדת אותנו כיצד המרחב המקיף אותנו משפיע על חיינו ומסייע לעיצוב זהותנו, וכן מאפשרת להיווכח כיצד קיים לעתים פער בין המבט מבפנים, של התושב המקומי, ובין זה המגיע למקום מבחוץ.